"מותר לי פוסט מרמרת, אחד? חייבת להוציא
אח"כ נשכח מזה כולנו ונלך לרקוד ריקודי מעגל טוב? 
❤️ ❤️ ❤️ 
נמצאת בחנות, מרגישה שסוף סוף גנבתי לי קצת זמן לעבוד, להיות בעולם שאני אוהבת. 
טלפון מהגדולה, בואי מהררררר גוני (הקטנה) עושה לי טה טה טה טה טה, יורה לי בהיסטריה 
אני כזה בדיוק בצלילות מוקפת וינטג' אורזת חורף מוציאה עוד קיץ, מתחננת אליהן בחיאת, תסתדרו, אני בזון
אחרי עשר דקות שוב טלפון בואי מהרררררר היא לקחה לי היא שתתה לי היא מציקה לי
ואז עוד שיחה כזו
אללה איסתור יא בנות שלי
יאללה אני באה, יצא לי כבר החשק לעבוד
👭
מגיעה הביתה, מתכוונת להיכנס בשואו של עצבים, 
לא נותנות לי הזדמנות
מדלגות יד ביד החוצה, ביי אמו'ש
נעלמות בבית של חבר שלהן שגר פה ליד
כבר שעה וחצי שאני יושבת לבד בבית ומסתכלת על הקירות
גם נחמד, אני מניחה
👭
הסיפור הזה מתקשר לי ומוסיף לי על התסכול של להיות עצמאית בישראל. 
זה התחיל ב 15 לחודש, בפעם הראשונה ששילמתי מע"מ, כי בטי גדלה לה לעוסק מורשה מפואר השנה. 
בכנות, ואולי אף בטיפשות, ארוע התשלום למע''מ היה ארוע קשה, שהגעתי אליו ללא הכנה נפשית מספקת (וכן, אני יודעת, תודה לאל שאני משלמת מעמ ולא מקבלת מעמ, נכון, רק שלא נערכתי, אהבלו'ש שכמותי) 
באותו יום גם ביטוח לאומי קיבלו נתח מפואר מההכנסות שלי. 
כמה ימים אחכ נחתה בתיבת הדואר מעטפה עם דרישת תשלום של הרבה מאד כסף (אלפים, חברות) על זה שאני משמיעה מוזיקה בחנות (הפדרציה לתקליטים וקלטות הם קוראים לעצמם, בדיחה עצובה),
יום אחרי, בקשה להצהרת הון ממס הכנסה. מילא האלפייה וקצת שזה עולה, לך תרדוף אחרי כל המסמכים שהם מבקשים. 
כופים עליי לעשות פנסיה באלפי שקלים בחודש למרות שאני בכלל לא מאמינה במוסד הזה, 
ועוד יש גם איפשהו יד נעלמת של מס הכנסה שמחכה לי אי שם בסוף השנה. 
משרד החינוך והחופשים שלו זה בכלל סיפור בלתי נסבל. 
עד כמה שאני אוהבת להיות עם בנותיי, איך בדיוק אמורים להסתדר בכל הימים הללו, עם כל ההוצאות הללו שמניתי קודם, פלוס תשלום לבייביסיטר??

זה לא סתם שעסקים נסגרים. לא סתם. ולא סתם גם 
כדי באמת להצליח לחיות מהעסק שלך, אתה חייב להכניס ולהרוויח ים של כסף, ים. ואז גם תתן חצי ים למדינה, אבל לפחות יישאר לך חצי ים אחר. אז אולי עדיף שתכניס אוקיינוס, לא ים. 
שתעבוד כל היום מהבוקר עד הלילה ותשווק כמו מטורף, 
ותהיה בלחץ על זה, 
ואז גם תפסיק להיות אתה, כי מי יכול להישאר אותנטי עם הלחץ הזה על הראש, ותתחיל להיות דמות מכירתית בכל הכח. איףףף. לא סתם הזיוף חוגג מסביב.

וגם אם הרגשת (הרגשתי) שהנה, עמדתי ביעדים שהצבתי לעצמי מתחילת השנה, באו הגופים הללו ודפקו לי כזו כאפה מצלצלת שהראתה לי ששוב, פשוט לא חישבתי נכון, כי לא לקחתי גם אותם בחשבון.

כן חברות, הייתי תמימה. לא חשבתי עד הסוף. לא רציתי לחשוב כנראה. 
פתאום אני מבינה מה זה אומר להיות עצמאי. 
על מה הם התלוננו כל השנים, העצמאים האחרים, בזמן שישבתי על כסא מרופד ונכנסה לי המשכורת הקבועה בעשירי, ומתנה מפנקת בחגים, וטיפלו לי ברכב חברה גם אם היה צריך רק להחליף ווישרים. 
מבינה. 
ונערכת בהתאם. או מנסה. 
זה לא אומר שבטי נסגרת חלילה, ממש לא, 
לא חושבת שאוכל לחזור להיות שכירה גם אם ממש אשתדל, 
זה רק אומר שכל הזמן כל הזמן צריך להיות בתנועה. 
גם כשמשרד החינוך מחליט לעצור אותך. 
שבועיים ועוד יום, סביב פסח. 
מדהים.

מרמרת זו אני, שלום רב ❤️
בתמונה אני בימים קצת יותר חיוביים, שתזכרו שגם יש לי צדדים אופטימיים.

נשיקות, 
בטי / Bula Lev"