אז באוקטובר נסענו כולנו לאמסטרדם.
אבא, אמא ושתי בנות מתוקות.
לקחנו דירות מפנקות, בעיר ובכפר,
תכננו מסלול ממש בגדול
ונהנינו בטירוף.

זה מה שכתבתי בלילה הראשון שלנו שם:

לילה 🌃 
כולם ישנים (סוף סוף, יש לומר), ורק בטי המעורפלת משהו כותבת פה בפייס ☺️
אז זהו, הגענו לאמסטרדם. 
הו מאמא, התגעגענו, והגענו, בפעם הראשונה עם הבנות. 
לטוס עם שתי ילדות שאחת מהן היא כמו עשר ילדות על ספידים, כפרעליה שתהיה לי בריאה אני מתה עליה ברמות אחרות - לא פשוט. 
מצד שני, היה הרבה פחות קשה ממה שתיארתי לעצמי, וההכנה הנפשית בהחלט עזרה. 
ומאותו צד, בסוף המסע הגענו ל*אמסטרדם*, שמחייכת אלינו תמיד, ואף היום, לעת ערב, חייכה בענק.
אני מאוהבת בעיר הזו, היא מרגישה לי כמו עיר יפהפייה מהאגדות שזה לא ייאומן שמתקיימים בה חיים רגילים, וחיים טובים ונכונים, כנראה. 
ההולנדים מגניבים ונעימים ומתוקים, אין דברים כאלה.

בעת החופשה שלי, אנא היו סלחניות אם שאלתן שאלה ולא קיבלתן תשובה מהירה. 
מבחינתי השבוע חופש הזה הוא קודם כל פיצוי למשפחה שלי על חודשים של הזנחה קלה, שלא לומר פושעת, ועל כן, אשתדל להיגמל מהנייד, ומהדף הזה המהמם שהשתלט לי על החיים. 
אני יודעת, לא שמים לב 😉

(ואגב זה, וואו, יש פה המון נשים חדשות, שבטח בשוק ממה שהן קוראות עכשיו 😁 נעים מאד וברוכות הבאות 💃)

17.10.2017 - לאחר ביקור מכונן אצל הספק העיקרי שלי באמסטרדם כתבתי את הפוסט הזה:

"זהירות, חפירה לפנייך, אבל כפיצוי - סרטון שכל מכורה לוינטג' תרייר עליו ללא שליטה בסוגרים 
🌻
היה לי קצת זמן לחשוב בהולנד המדהימה הזו, והבנתי משהו עליי ומשהו על כסף. 
הבנתי שאני עסוקה כרגע בלמרוד. 
מורדת בתפיסות של האנשים שהיו הכי דומיננטיים בחיים שלי בילדות. האנשים שמבחינתם מדד העושר הוא מדד האושר. 
אנשים, אהובים מאד, שקידשו את החיסכון. ואת, איך לא, היציבות. 
המחשבות האלו באו לי בגלל הדיסוננס שקיים בי בין לרצות את אותם אנשים דומיננטיים, ולטפח חשבון בנק עם הרבה ספרות וסימן של פלוס לידן, לבין, ובכן, לחיות וליצור. איכשהו, מעדיפה את האפשרות השניה, אבל הראשונה, שעליה חונכתי והיא שצרובה לי בד. נ. א, מרימה ראשה, עושה לי נו נו נו, וקוראת לי בשמות, כל הזמן.
🌻
לפני שהחלטתי לעזוב את המשרה ה so called שווה שהיתה לי, בניתי אקסל שניתח את ההוצאות וההכנסות שלנו שנה אחורה. כל אגורה נכנסה לשם. 
ראיתי על מה הולך הכסף, דבר ראשון, ומזה סיננתי את מה שלא חשוב, את הכסף שהולך סתם. למשל - צעצועים סינים לבנות. למשל - מסעדות כי למי יש כח לבשל. 
למשל - רוב ההוצאות. 
חשבתי לי שאם מוותרים על מה שמיותר ועוברים לחיות רגוע, אפשר להסתדר גם עם הרבה פחות כסף, שליש משכורת, ליתר דיוק. אפשר לגמור את החודש בסבבה, בלי להיקרע יותר מדי, ואז לא צריך לפצות אף אחד על כלום, ויש זמן להכל. 
🌻
בנובמבר לפני שנה התחיל קורס אטסי, והלכתי אליו פעם בשבוע אחרי העבודה. 
פתחתי חנות און ליין, ובמקביל ביקשתי מהמעסיקים שלי לחפש לי מחליף. 
🌻
חלמתי על עבודה מהבית. דמיינתי את עצמי מבשלת, מנקה, מחזיקה בית מתוקתק, ועושה קצת כסף, בקטנה וללא מאמץ. 
פחחחח. 
(אם יש משהו חזק שגיליתי על עצמי, זה שאני פאקינג סוס עבודה. חשבתי שאני לא יעילה, חסרת כוחות, מסתבר שפשוט לא הייתי במקצוע הנכון). 
בנובמבר 2016 פצחתי לי בטראנס של עבודה על ספידים, שנמשך עד עצם היום הזה. אדרנלין גבוה כמעט כל הזמן. כולם מסביבי חושבים שאני מגזימה, ואני, לא מעניין אותי, נהנית מכל רגע. 
🌻
לימים החנות באטסי נזנחה, והחנות הפיזית באניעם, וטיפוח, שלא לומר התמכרות, לדף של בטי בפייס, הפכו למשרה וחצי. 
שלום ולא להתראות בית מתוקתק ומטבח מריח מבישולים. פחות הקטע שלי, מסתבר.
🌻 
בתחילת יוני, חודש אחרי שסיימתי את עבודתי הקודמת, טסתי לבד ל'טיול שחרור' באמסטרדם, טיול *מדויק* שבו איכשהו הכרתי אנשים מאד נכונים, ונחשפתי לעושר הוינטג' שקיים שם. מיד 'מנהלת הרכש' שבי (בכל זאת עשיתי בזה קריירה של כמעט עשרים שנה) נכנסה לפעולה, כי מה זה בשבילי להטיס משטחים? 
🌻
ואז, לפני קצת יותר מחודש, כמדומני, נפלה ההחלטה להתרכז רק בוינטג'. 
כל בגדי היד שניה הוצאו מהחנות ונתרמו באהבה רבה ובהודיה על השיעור שהעבירו אותי ועל השפע שהביאו איתם. 
בטי נולדה מחדש, הפעם כבוטיק וינטג' מהמם
🌻🌻🌻
עינכן הקוראות, מה שעסק עובר בחמש שנים, בטי עברה בפחות משנה
🌻🌻🌻
במהלך השנה הזו התחלתי להבין וליישם את תודעת השפע. 
אם אני במיינד של שפע, שפע יהיה. 
אם אני בפחד ובחרדה, פחד וחרדה יהיו. 
החרדה הכלכלית שניהלה את חיי עד כה, פינתה מקום לאמונה שלמה שיהיה בסדר, לא כזה יהיה בסדר של ישראלים, אלא יהיה בסדר כללי, קיומי, כשלכל דבר יש סיבה וכל דבר שקורה - לטובה
🌻
בטי לא נועדה לצבור כסף ולחסוך, אלא לחיות חיים מלאים משל עצמה שמערבים קהילה, עשייה, התקדמות והשראה. 
יום יום אני מחליטה מחדש ששורת הרווח הכספי של בטי תופנה ל
א. סחורה מדהימה ואמצעים שמפתחים את בטי ומאפשרים לי להנות במקסימום ממה שאני מתפרנסת ממנו
ב. חוויות חוויות חוויות
(ואם אפשר לשלב בין השניים, למשל - חופשה בהולנד עם כל המשפחה פלוס מינגלינג עם ספקים - הכי טוב)
🌻
ולעניין הסרטון - 
היום ביקרתי בהאנגר שממנו אני קונה את הוינטג' ההיסטרי שלי, ואגב תודעת שפע, נראה לי הגיוני לחלוק אתכן את החוויה, ואת הסרטון הזה שצילמתי שם. 
המינימום של החברה הזו להזמנה גבוה בטירוף, כך שמבחינתי לעשות שם כבר הזמנה שניה, מעיד על הבחירה בלהמשיך את הכיף והיצירה, ושוב, על המרד שדיברתי עליו קודם
🌻
אני מטורפת על וינטג'. מקבלת השראה מ'זבל בן שבעים שנה' כמו שאבא שלי אוהב לקרוא לזה (בסתר ליבו הוא הכי גאה בי, יותר מאי פעם, אל תדאגו). מתה על הייחודיות של כל בגד ועל זה שיש היסטוריה מאחוריו. 
הלכתי באמסטרדם לראות את Primark ולא יכולתי להיות שם יותר מדקה. בעעעעעע. Made in china עושה לי רע. 
הייתי במפעלים בסין בסיבובים אחרים של החיים, וזה רע כמו שזה נשמע. ראיתי פעוטות משחקים בתחתונים וגדלים במפעל שבו רק לאורחים נותנים מסכות לשים על האף והפה
🌻
בטי אוטוטו בת שנה, והיא עלתה גבוה (במונחים שלי) בזמן קצר. 
הבעיה העיקרית עם להיות למעלה, היא הפחד ליפול, שלא לומר לצנוח, למטה. 
ואז - או שאני מנהלת את הפחד, או שהוא אותי. 
אני, כמו בהרבה תחומים אחרים, מנוהלת. לגמרי. אמנם במודעות ואומץ, אבל זה הכל עבודה. עבודה סיזיפית מול עצמי. סיזיפית ונפלאה. ואני מנצחת, רוב הזמן, ואם לא - אני מפטירה 'הכל לטובה', וממשיכה הלאה אל הנסיון הבא. 
מתה על המסע הזה שבטי מעבירה אותי. שלא ייגמר לעולם, אמן


🌻

לילה טוב אהובות, 
בטי / Bula Lev"

את זה כתבתי אחרי שהמשטח שראיתן בסרטון הגיע לארץ.
ישר לסלון שלי (זה עוד היה לפני ששכרתי מחסן חיצוני ששחרר אותנו מבלאגן תמידי בבית)

"הסלון *מעט* נראה כמו מחסן
איש יקר עם גב די תפוס 
שק אחד מתוך 23 (!) נבדק לעומק ואושר
בטי אחת מעולפת
מתה
שגמורה מהיופי הזה
לגמרי

זה מדהים. היום גיהצתי כמה שמלות וחצאיות, וישר עברתי לחשוב ב'פוסטית', איזה יפה יהיה לצלם את כולן יחד, וברור שזה לא לאחסון, אלא לחנות, וככה ממשיכה לגהץ עוד פריטים הורסים, ועובר הזמן, ואני לא מצליחה לוותר על שום בגד, חייבת להכניס הכל לחנות, למרות שיש בה שפע היסטרי, ואין מקום לסיכה, ועושה חישובים עם עצמי, את החצאית מהסטנד הזה נעביר לשם, ואז יהיה אפשר להכניס את זו במקומה, ואת הג'קט הזה נתלה לי על הראש, ואת ההוא על דנה, ומעיל אני יכולה גם לשים על עצמי, לא? מראה שכבות, אז מה אם 30 מעלות, בדצמבר בדוק כבר קר, הקיצר קצת יצירתיות והכל ייכנס, 
וזה רק מהערימה של הגיהוץ! 

ואז אישי היקר חוזר מהעבודה ואני עטה עליו ''איתייייי, בוא נפרוקקקקק ת'משטח, כל היום פה הוא עושה לי עיניים אני גמורה מזה כבר'' והוא מסנן ''כוסומו הרגע חזרתי'' אבל כמו גבר מפרק לו ת'צורה, ומתחיל לסחוב את השקים הביתה, וכעת הכל תקוע באמצע הסלון שלנו ואני פשוט יושבת ובוהה בזה בתחושה של וואו. 
פשוט פאקינג וואו. 

ומילת המפתח השבועית באה לי בשעות הקסם של השישי הזה שוב, בפול פאוור. 
ש פ ע. 

:)

שבת שלום אהובות ❤️ 
בטי / Bula Lev