טקסט שכתבתי בעמוד הפייסבוק של בטי בתאריך 13.3.18

"מה זאתי שמה לנו עכשיו תמונה של אוטו גם כן. 
נכון. לא קשור לוינטג'. ובכל זאת. 

במאי האחרון כשעזבתי את העבודה, אחד הדברים היותר כואבים היה להחזיר את המפתחות של רכב החברה המפנק. 
רכב חברה זה המנעול של כלוב הזהב שאתה נתון בו כשאתה שכיר שממורמר על החיים שלו. 
לפחות אצלי זה היה כך. 

רצה המקרה, ובדיוק ביום שהחזרתי את הרכב, קיבלתי מאחי אוטו במתנה. 
סוזוקי באלנו שנת 2000, נוסעת סבבה, וגולת הכותרת - רדיו טייפ. בלי קלטות, אגב. 
בזמנו הודיתי המון המון על הדבר הזה. 
זה כל כך התקשר לי לתחושה שאפפה אותי, ועודנה, של 'כשאת עושה משהו מדויק לך, כל היקום כולו תומך בך'. 
וואלה, קיבלתי אוטו שנוסע (אפילו עם ביטוח מפנק להרבה זמן), בחינם, בתזמון מדויק. תמיכה. 

אממה, המודל העסקי של החנות השתנה, ונוצרה מציאות של נסיעות מרובות למרכז, וחרשתי לסוזוקי על הצורה, וגם אני השתניתי ומצאתי עצמי מתגעגעת לפינוק של רכב חדיש. 
בנוסף נמאס לי מהרדיו טייפ ושלוש הקלטות שעם הזמן הצלחתי לקושש. 

אני אדם של מוזיקה, אני צריכה את המיקס קלאוד שלי כל היום לידי, תקשורת בין הנייד לרמקולים מבחינתי זה מאסט. 
להחליף לרדיו חדיש לא היה לי כח באוטו הזה, ובלי קשר, הסוזוקי כבר התעייפה, ואתמול היא אף הגדילה לעשות והתחילה לרעוד בלי שליטה. 
נחמד אבל פחות בשבילי. 

אז החלטתי. אוטו חדיש ומחודש. 
והחלטתי שהפעם, אני לא קונה מחשבון הבנק, אלא קונה מהרצון שלי ומהצרכים שלי. 
כי וואלה, מגיע לי שיהיה לי מה שאני רוצה וצריכה. 
החלטתי שיעלה כמה שיעלה, אני אסתדר עם זה, ועל זה אני רוצה לכתוב רגע. 

השנה האחרונה לימדה אותי שכסף הוא אילוזיה. 
שהוא רק ספרות, ואני? אני יותר מחוברת למילים. 
הבנתי בשנה הזו שכל התקדמות בחיים שלי יכולה להיעשות רק מהחלטה, לא מהמתנה. 
שרק אני מובילה את החיים שלי לאן שאני רוצה, וכשאני מחליטה שמשהו יקרה, הוא קורה. 
שיותר נכון להיות מאושרת בבחירות שלי, ולהעז לבחור, מאשר לשבת עם חרדות כלכליות בחדר חשוך. 
בעיקר הבנתי לעומק את המשפט השחוק 'בלי סיכון אין סיכוי'. 

למשל, אם אני אמתין עד שיהיה לי את הכסף לאוטו כזה, אני מניחה שאחכה עוד הרבה זמן ובינתיים אסע על טרנטה (אבל לפניך ☺️), ולעומת זאת, אם אני אאזור אומץ לקנייה של רכב כזה, זה יקפיץ לי גם את היכולות של בטי. למשל. 
סיכון ייתן סיכוי. 

בשנה האחרונה גידלתי ביצים להעז כל פעם יותר ויותר. 
השנה הזו הכינה אותי לעכשיו. להיום בבוקר. ללקחת החלטה לקנות רכב שהוא מעבר ל'מאסט', שיש בו התפנקות ופירגון לעצמי. שיש בו מימד של לאהוב את עצמי. 
של לחיות. פאקינג לחיות. 
בסיסי, לא? 

אז קודם אני קובעת עובדה. האוטו הזה שלי. 
צריך לשלם עליו? נשלם. מה הבעיה. 

השנה הזו הראתה לי בחדות כזו חדה (אשכרה אפשר להיחתך ממנה) שאני אני אני אני אני יוצרת את המציאות. 
שהיא תלויה בי לחלוטין. 
ואם צריך ליצור מציאות בה נדרש לגייס עוד כך וכך שקלים בחודש כדי לשלם על הרכב הזה, 
אז זה מה שיהיה. 

ומלא מלא חופש יש בידיעה הזו, של יצירת המציאות, זה מה שרציתי לומר. 
החיים שלי השתנו מקצה לקצה בזכות הידיעה הזו. 

זהו. לא יודעת מה היה לי דחוף לכתוב את זה, אבל היה. אולי זה מובן מאליו לנשים מסוימות, אולי למישהי מכן זה יבוא בול בפוני, בצומת שהיא נמצאת בה כעת. 

אני הזמנתי היום את האוטו המפנק החדש שלי, חתיך כזה כמו בתמונה, הבטי מוביל. 
לראשונה בחיי בלי לטחון את זה עם עצמי יותר מדי. 
בלי אקסלים עם חישובים של תרחישים אפשריים, בלי לחשוב איפה אני אצמצם כדי להרשות את זה לעצמי. 
לראשונה בחיי אקנה רכב מתוך תודעה של שפע. של מסוגלות, של יצירה. של בטחון שהכל יהיה בסדר. 
וזה, ליידיז, חופש. 

(זה הכל בשביל הסטיקר החדש. ברור לכן, נכון?) 

ערב טוב יקרות ❤️ מאחלת לכן המשך יום של #תעופהעצמית דומה 

ענבל
 — ‏עם ‏‎Bula Lev‎‏."