בדרך כלל בעלי עסקים לא משתפים כל כך הרבה (או בכלל) מהנעשה אצלם, ומתחושותיהם, ודואגים להפרדה ברורה בין העסק למי שהם, אצלי אין מצב לעשות את זה מהסיבה הפשוטה שאני לא יודעת איך. 

 אני טוטאלית ופתוחה, וככה זה.

אני לא מתביישת בשום מחשבה שעולה לי. בשום רגש שמופיע. גם אם נכשלתי או עשיתי טעות, אני לא מתביישת להודות בזה, וגם אם הצלחתי, אני לא מתביישת להתפאר ולשמוח. רגשות זה טבעי, לא?
מה שעובר עליי זה בדיוק מה שעובר על כל אחת אחרת.
את הקשיים שאני מתמודדת איתם - לא אני המצאתי, ואת השמחות שיש לי - גם לא. אני אוהבת להתייעץ ולשמוע דעות של אחרים, גם בנושאים שלא תמיד מפרסמים או מדברים עליהם, כי אני לא מבינה מה הביג דיל, ולמה להסתיר. 

 יותר מהכל אני מתייחסת למין הנשי כשבט, כמו פעם. אני לדודתי ודודתי לי. אף אחת לא מאיימת עליי, או מפחידה אותי, או מכווצת, כי אחותי היא, והיא, את, כמוני בדיוק. אני דבר ראשון מסתכלת בעיניים, אוהבת וסומכת, ובד"כ מקבלת את אותו הדבר מזו שעומדת מולי.

וככה אני מתהלכת כעת בעולם. מתרגלת לעצמאות שלי. מסורה לבטי. מסורה לבית שלי. השינוי שעשיתי השפיע עליי מאד לטובה, וזה משמח וממלא אותי בגאווה בכל יום מחדש.

 אז זה הסיפור של בטי ושלי. מקווה שזה יעזור לך בקלות יותר להבין מה הולך פה.
עכשיו תורך, אבל רק אם בא לך.

בטי / Bula Lev

התפילה של בטי. כתבה: חברה נפלאה שלי - שירלי גוטפריד.
''המציאות היא מיטיבה, היא ממש ממש בעדי, ואני הולכת עם האמת שלי, עם הלב והתשוקה שלי, זה זורם בדם ובעשייה שלי. 
אלו החיים. 
שנעז לחיות את עצמנו ואת התשוקה והלב שלנו, שנביא את עצמנו ככה לעולם.
כל מה שמונע מהאמת הזו שלי לזרום בעורקים ובוורידים שלי, כל מה שמפחד מהחיים ולא סומך על כך שהחיים הם מיטיביים וטובים ובעדנו ובעד השפע,
את כל זה אני מנקה מבלי ליצור מחדש''.